הנאשם מואשם בכך כי ביום 23.4.11 בשעה 23:55, ברחוב גורדון - שי עגנון בטירת הכרמל נהג ברכב שעליו ניתנה הודעת אי שימוש על ידי בוחן - עבירה לפי תקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי לא נהג ברכב. לדבריו, הרכב חנה מתחת לביתו, הואיל והייתה לו בעיה במצמד.
המאשימה העידה את שני השוטרים אשר ערכו לנאשם את הדו"ח והיו עדים לעבירה אשר העידו כדלקמן:
השוטרת ציפי דורון ערכה את הדו"ח לנאשם ואת מסמך ת/2. כאשר נעצר הנאשם אמר לה כי יש לו הסכם בכתב עם בעל הרכב אשר היה אמור להגיע ולהעביר בעלות. אך המוכר הפר זאת, לא הגיע ולא עונה לו לטלפונים והנאשם לא יודע היכן הוא מתגורר. כאשר נעצר עם הרכב התברר לו (לנאשם) שהרכב הורד מהכביש.
השוטרת הבהירה בחקירתה הנגדית לנאשם, כי ראתה אותו נוהג ברכב, ודחתה את טענתו כאילו הוא היה בביתו שעה שנטען שנהג ברכב, ובלשונה:
"ראיתי אותך נוהג ברכב, עברת מולנו, כשראית אותנו, נלחצת ועצרת... אני חוזרת על זה שראיתי אותך נוהג ברכב, חזרת והחנית אותו" (עמ' 1 שורה 19 ושורה 22 לפרוטוקול). השוטרת הבהירה כי רשמה לנאשם את הדו"ח כשהייתה בניידת והנאשם אף חתם לה על הדו"ח.
השוטר, ג'אהד חדיד ערך מזכר ת/3, בו תיעד את האירוע בו טיפל יחד עם השוטרת ציפי דורון. מהמזכר שערך עולה כי ביום 23.4.11, במהלך סיור שגרתי ברחוב שי - עגנון בטירת הכרמל, הבחינו השניים ברכבו של הנאשם, נוסע ברחוב גורדון לכיוון מערב, כאשר הבחין בניידת נעצר מיד וחנה בצד הימני של הרחוב בצומת סמוכה. נהג הרכב, הוא הנאשם, יצא במהירות מן הרכב. השוטר קרא לו בשמו, הרכב נבדק במסוף והתברר כי ניתנה לגביו הודעת איסור שימוש למטרת פירוק. הוסבר לנאשם במקום מהות העבירה, הוא נבדק במסוף ונרשם לו הדו"ח.
בביהמ"ש חזר על הדברים והדגיש כי ראה את הנאשם נוהג ברכב כשהיה יחד עם השוטרת ציפי דורון בניידת, הם הבחינו ברכב חולף על פניהם, נעצר בצומת ואת הנהג יוצא במהירות מן הרכב. באשר לחשד מדוע פנה ועצר את נהג הרכב הנ"ל, הבהיר כי התנהגותו של הנאשם עוררה את חשדם ועל כן החליטו לערוך לו בדיקה שגרתית.
השוטר הוסיף והבהיר כי הוא מכיר את הנאשם היטב, הוא יצא מהניידת וקרא לו בשמו הפרטי ולאחר מכן זוהה הנאשם על ידי תעודת זהות. השוטר קרא לו לעצור ולהגיע אליו לניידת ואז בדק את תעודת הזהות שלו, את רישיון הנהיגה והופתע לגלות כי הרכב הורד מן הכביש.
הנאשם העיד וכן העיד את אביו להגנתו.
הנאשם טוען כי לא נהג ברכב, ובעדותו בביהמ"ש טען, כי ייתכן שבמקום עבר רכב דומה לשלו, באותה השעה והשוטרים חשדו כי הוא זה שנהג ברכב. עוד טען כי השוטר נכנס לביתו, שאל מי נהג ברכב שעומד בחוץ, הוא לא זיהה את הנאשם כמי שנהג ברכב, ולא טען כלפיו דבר בענין זה, אלא פשוט נכנס לביתו ושאל שאלה כללית על מנת לברר את זהות הנהג.
לאחר שבחנתי את עדויות השוטרים, המסמכים שערכו ואת עדותו של הנאשם, מעדיף אני את גרסת השוטרים על פני גרסת ההגנה. להלן אנמק את מסקנתי זו:
שני השוטרים העידו כי ראו את הנאשם נוהג ברכב ברחוב גורדון בטירת הכרמל, הבחינו ברכב כשהוא נוסע ברחוב גורדון וכאשר הבחין הנאשם בהם, עצר בצד הדרך וניסה לעזוב את המקום. השוטר חדיד מכיר היטב את הנאשם, פנה אליו וקרא לו בשמו, הלה הגיע אליו, הוא זוהה על ידי תעודת זהות, נבדק במסוף ואף מסר תגובה שנרשמה על ידי השוטרת, דורון, עורכת הדוח.
התגובה שנרשמה בדו"ח מתיישבת היטב עם טענת הנאשם כי קנה את הרכב וכי יש לו הסכם בכתב עם בעל הרכב. הנאשם אף חתם בצד תגובתו ומכאן שנסיונותיו לטעון בניגוד לדברים שנרשמו מפיו ולפיהם עולה כי נהג ברכב שהורד מהכביש, לאו ניסיון הוא.
הנאשם הגיש את מה שנחזה להיות זכרון דברים לרכישת הרכב. זכרון דברים זה הוא מחודש נובמבר 2010 ומתיישב עם תגובתו בדו"ח ועל כן מאמת את גרסת השוטרים.
כאמור, שני השוטרים מעידים כי ראו את הנאשם נוהג ברכב, נעצר בצד הדרך ויורד ממנו בחופזה. עדות הראייה מפי שני השוטרים מהימנה עליי, תאמה האחת את גרסת השני, הייתה קולחת ענינית ועקבית, ולא מצאתי כי נסתרה בחקירה הנגדית.
לעומת גרסתם הבהירה והמהימנה של השוטרים גרסת הנאשם ואביו הייתה קשה בעיני.
כאשר התבקש להסביר כיצד נראה נוהג ברח' גורדון ברכב, טען הנאשם, כי השוטרים מעלילים עליו וחושדים בו שנהג ברכב, אך למעשה יתכן מאוד כי מדובר ברכב אחר, זהה לרכבו, אשר נסע במקום במקרה באותה שעה, באותו יום, ובאותו רחוב, ואותו נהג דמיוני גם דומה לנאשם. טענה זו בלשון המעטה, בעייתית ביותר. קל וחומר כאשר השוטר חדיד מכיר היטב את הנאשם, זיהה אותו, ואף קרא לו בשמו וזיהה אותו גם באמצעות תעודת זהות.
בנוסף, הנאשם סיפר בתגובה לדברי השוטרת עורכת הדו"ח, כי יש לו הסכם עם בעל הרכב שהיה אמור להעביר אליו בעלות ואשר לא עונה לו לטלפונים והנאשם איננו יודע היכן הוא מתגורר. ברם, בחקירה נגדית הסתבר שהנאשם יודע שהרכב לא שייך לאותו מוכר המופיע בזיכרון הדברים, אלא הרכב שייך לאחותו גב' סוזן עבאס משפרעם. עוד טען בתחילה כי אינו מכיר את מוכר הרכב, לאחר מכן בחקירה נגדית הסתבר כי הנאשם יודע שהמוכר היה בכלא.
בחקירתו הנגדית נפרסה גרסה חדשה לחלוטין, כבושה, שכן נטען כי הרכב לא שייך למוכר ולכן לא ניתן היה לבצע את העברת הבעלות לרכב. נטען כי אחותו של המוכר היא נכה המרותקת לכיסא גלגלים והרכב נמכר באישורה של בעלת הרכב. כמו כן, נטען כי הרכב מעוקל ועל כן לא בוצעה העברת בעלות.